מבוא לקליגרפיה של המזרח הרחוק
מאת: גיא רוזנר
הקליגרפיה (כתיבה תמה, מיוונית: calos=יפה, graphos=כתיבה) של סין ויפן היא אמנות עתיקה וייחודית בתרבויות של מזרח אסיה. קליגרפיה זו היא כתיבה מסורתית של הכתב הסיני והיפני במכחול טבול בדיו שחורה.
הכתב הסיני התפתח ממכתב ציורים הלקוחים מן הטבע, מלפי כ-5,000 שנה - הכתב עבר גלגולים רבים מן האלף השלישי לפנה"ס, עד שהתקבע בתחילת הספירה לכתב סימניות מופשט ואחיד, שהשתמר בצורתו עד ימינו. הכתב הסיני הוא בעל אלפי סימניות, שלכל אחת מהן יש משמעות של מילה. מסין הגיע כתב הסימניות ליפן במאה הרביעית לספירה ואומץ ככתב של השפה היפנית (קאנג'י, kan=שושלת האן, ji=כתב), והיה בסיס להתפתחות של כתב ההברות היפני (היראגאנה/קאטאקאנה - hiragana/katakana) שפותח ביפן מן המאה השמינית לספירה. במאה העשרים עברו הקאנג'י והכתב הסיני הפשטה, על מנת להקל שימוש לכלל האוכלוסיה, כך שבימינו ישנם בסין שני סוגי כתב סימניות : הקלאסי (classic - שנשאר כפי שהיה לפני סין המודרנית), והמופשט (simplified) שהולך ורווח בסינית היום-יומית.
בסין, עם המצאת הנייר והשימוש במכחול ובדיו שחורה במאה הראשונה לפנה"ס, התקבעו גם כללי הקליגרפיה הסינית, כפי שאנו מכירים אותה עד ימינו. בימי הקיסרות הסינית, אמנויות הקליגרפיה (SHU), הציור (HUA), המוסיקה (QIN - כלי פריטה) והאסטרטגיה (QI – לוח משחק אסטרטגי) היו מארבעת הכישורים הבסיסיים ומן המומחיויות של המשכיל הסיני.
מבין האמנויות נחשבה הקליגרפיה כאומנות האצילית ביותר בתרבויות סין ויפן, כדרך החושפת ביותר את אישיותו של האדם. הקליגרפיה היתה הקריטריון הראשי לבחירת הפקידים והבכירים לחצר הקיסרית של סין, וחובה ראשית בהשכלתם של כל אצילי יפן הפיאודלית. שלא כמו שאר האמנויות הויזואליות, משיכות המכחול בקליגרפיה הן ידועות וקבועות מראש, ואסורות לתיקון או בחזרה על קווי הסימניות – דבר שתובע תכנון זהיר וביצוע בוטח, כמו התכונות הנדרשות מכל אדם הנושא באחריות בבירוקרטיה ובחצר הקיסרית. השילוב בין המבנה הקבוע של הסימניות הסיניות לבין יכולת הביטוי האישי, מובילות גם ליצירתיות, כנות, דמיון ולביטוי הומאני שהוערכו במזרח, אז כמו היום, כתכונות הנעלות של אמן הקליגרפיה.
בקליגרפיה, השליטה במכחול, בכמויות הדיו ובאיכויות הנייר – מאפשרות לאמן אין סוף סגנונות ודרכים לכתיבת הסימניות. כבר במאה הראשונה לספירה הוכרו שלושת סגנונות הכתב העיקריים לכתיבת הסימניות הסיניות: כתב מרובע – בו קווי הסימנית נכתבים במלואם זה אחר זה, כתב חצי-חופשי – בו קווי הסימנית מתמזגים זה עם זה, ו כתב-חופשי - בו קווי הסימניות זורמים כמעט באבסטרקטיות מלאה. ישנם עוד סגנונות, כמו כתב חותמות, המדמה את הכתב הסיני הקדום שנחרט ע"ג שריונות צב או גולף באבן, בטרם היות הנייר והמכחול.
