ציורי-בד אוריינטליים של סין ויפן
גיא רוזנר
כל שיטות הציור המתאימות לנייר יכולות להתאים לציור על בד. בטרם העבודה יש להבטיח כי הבד ישוטח, וזאת ע"י משקולות או בהצמדה למשטח כלשהו. השיטה המקובלת לציורי משי היא מתיחת הבד על מסגרת (מסגרת ציור ריקה או כל מסגרת מתאימה, שניתן לקנותה בחנות לצרכי ציור). ההבדל העיקרי בין ציור על בד, לעומת ציור על נייר, הוא שהמכחול הרבה יותר יבש, כדי למנוע מנוזל הצבע להתפשט לאורך סיבי הבד ולקלקל את הצורה הרצויה. המשי נותן לציור מראה חינני, ובמיוחד כאשר הצבעים נשמרים בשקיפותם, ללא שכבות צבע עבות ומיותרות.
קיבוע (sizing) בד המשי נעשה עם משחת אלום (alum solution), או שניתן לקנות בד משי מקובע מוכן. בד משי יכול גם להירכש מודבק (mounted) על גבי נייר. ניתן להימנע מקיבוע בד המשי על ידי ציור עם מכחול ביד אחת ומייבש שיער ביד השנייה.
בציור תמונות לתצוגה - אין צורך בכיבוס העבודה, ובמיוחד שמדובר בעבודות קטנות כמו כרטיסים, כך שאין צורך להשתמש בצבעים עמידים למים, וניתן להשתמש בצבעי מים רגילים. כאשר מדובר בציור של עבודות גדולות, כמו מטפחות, ציפיות או על בד המיועד ללבישה או על בגד מוכן - חובה להשתמש בצבעים עמידים מתאימים, גם למגע עם העור וגם לכיבוס. יש לקרוא היטב הוראות היצרן של הצבעים, לבחור את המתאימים ולהשתמש בצבעים בהתאם.
בצביעת חולצות טי-שרט, או בדים שאינם משי, קודם כל יש לכבס כדי לוודא שהבד נקי לגמרי. חולצות יש לפרוס היטב ובצמוד על משטח ישר ולשים קרטון (או נייר-עיתון) בתוכן, כדי למנוע מן הצבע להתפשט לצד השני של החולצה. אם כותבים קליגרפיה סינית/יפנית מאונכת, רצוי שעל על הקרטון יהיה קו אנכי ישר בולט או דוגמא מוכנה מראש שתיראה דרך הבד, כדי שכיתוב הקליגרפיה יעשה יפה ובקו ישר לאורך החולצה.
יש לנער היטב את הצבע/ים בטרם שימוש. רוב הצבעים ניתנים לדילול במים או להבהרה עם צבע לבן לקבלת גווני פסטל. יש לערבב את הצבעים ולשים אותם על הבד כמו על נייר, אך עם הרבה פחות מים או נוזל במכחול. כמות הנוזל במכחול תלויה בסוג הבד, ולעיתים יש לצייר יותר באיטיות עם לחץ כדי שהבד יספוג את הצבע, וגם להשגיח כל הזמן (יותר מאשר ציור נייר !!) שהצבע לא יתפשט מעבר לרצוי. היתרון של ציור בשיטה זו הוא באפשרות לשלב ולצייר בשלל צבעים כיד הדמיון, שאינם קיימים בד"כ בהדפסות מסחריות, כך שרצוי לנצל את מלוא הגוונים של הצבעים.
מאד מומלץ לצייר עם רווחים וחללים רבים, כדי לתת אווריריות ורעננות לציור. כאשר הציור גמור, יש לתלות את החולצה בתנאי חום לייבוש מלא. הייבוש יכול להיות מהיר יותר בשימוש במייבש שיער. קיבוע הצבע ייעשה על ידי גיהוץ. הגיהוץ נעשה על בד כותנה דק מונח על הציור, עם מגהץ מכוון לגיהוץ כותנה, למשך כדקה. יש להסיע את המגהץ על הבד כל הזמן למנוע אפשרות של חריכה.
ציור על בד משי
בד המשי המועדף הוא לבן, בעובי מספר 9 (white silk pongee), שהוא חלק, מבריק וגם נושא טוב צבעים. הצבעים (נקראים לרוב באנגלית: dyes) לרוב ניתנים לדילול במים, ומקובעים ע"י גיהוץ, הנעשה בחום נמוך על הצד ההפוך לצד הציור.
צבעים מסחריים לציור משי הם רבים, ויש להשתמש במתאימים בהתאם לשימוש של בד המשי. אם מדובר בציור על מגילה או הממוסגר לתצוגה – ניתן להשתמש גם בצבעי מים ובדיו שחורה.
את בד המשי יש למתוח מעט על מסגרת (נקייה ומקובעת למקומה) עם נעצים בפינות מסגרת וכל 10 ס"מ מהן. רצוי לכסות את המסגרת ואת השולחן (או משטח העבודה) מהכתמה של הצבעים.
בצביעת בד משי, ישנן שתי שיטות צביעה: הראשונה בסגנון תיחום בגוטה (gutta) לסימון קווי גבול, כך שרק השטח הסגור בהם נצבע בצבע הרצוי. שיטה זו, חוץ מיכולתה לתאר דימויים אוריינטליים, אין לה את הזיקה והדמיון לציורי המכחול של המזרח. השיטה השנייה: סגנון חופשי של ציור ספונטני של כתמים, קווים וצורות באמצעות המכחול, ואפילו בתוספת נדיבה של מים במקומות הרצויים. בד המשי הוא מאד רגיש לנוזל, וצבע יכול להתפשט בקלות לאורך הסיבים שלו, כך שהשליטה הזהירה על כמות הנוזל במכחול היא מאד חשובה.
בין אם מציירים בציור חופשי או במילוי משטחים מסומנים בגוטה, או בשילוב של שניהם, כדאי לעבוד לפי רישום או ציור על נייר שהונח תחת בד המשי ונראה דרכו (אם משתמשים בגוטה - יש לשים לב שהנייר לא יידבק למשי). בצביעה - רצוי להתחיל בצבעים הבהירים ולסיים בצבעים הכהים של הציור. יש לצייר במהירות כל צבע, אך ניתן להמתין בין צבע אחד לצבע אחר, לראות איך כל צבע נקלט על הבד. השגח כל הזמן על המכחול, ואם שטפת אותו לאחר שימוש בצבע אחד, ייבש את המכחול טרם טבילתו בצבע אחר – ותמיד יש לבדוק את הצבע שבמכחול על פיסת בד צדדית, בטרם תניח את המכחול ישירות על הציור עצמו. קווים עדינים בציור (כמו עורקי עלים) רצוי שייעשו תחת משב מייבש שיער. תמיד שמוסיפים צביעה על צביעה קיימת, יש לוודא כי הבד יבש לגמרי, וכך ניתן להוסיף פרטים עדינים, כמו נקודות. להשגת אפקטים של כתמים קטנים ובהירים, ניתן להשתמש בגרגירי מלח, אותם יש להבריש מן הציור לאחר שהתייבש (שים לב, תוצאות שימוש במלח אינן צפויות מראש!!).
בשיטת ציור חופשי, אנו נותנים לצבעים להתמזג בחופשיות על המשי, ולעיתים אף בעידוד מכוון תוך הוספה של עוד מים לצבע, לאחר שכבר הושם על הבד. שיטה זו היא אותנטית לרוח ציורי המכחול, ונותנת למשי ביטוי משלו, ודומה לטכניקות של ציורים על נייר. שיטת תיחום עם גוטה, מאפשרת שליטה פשוטה יותר על משטחי צבע ולהגבלתם לתחום הרצוי בלבד (כמו תיחום של עיגול ירח ריק מצבע, המוקף במשטח צבוע). הגוטה הוא נוזל שקוף על בסיס מים הנלחץ משפופרת עם פיה צרה. הגוטה מתייבש במגע עם בד המשי, וניתן לשטיפה עם תום הציור, ולפני הגיהוץ לקיבוע הצבעים. קיימים גוטה בשלל צבעים, אך אלה אינם נשטפים, ויש לראותם כצבעים לכל דבר. יש להימנע משימוש בגוטה צבעוניים משום שאינם מתאימים לאופי של ציור במכחול סיני או יפני.
את הגוטה השקוף יש לשים בתנועות שוטפות, עם נייר סופג מוכן ביד השניה למניעת טפטוף מיותר על הבד. חובה לאחר השימוש בגוטה להרים את המסגרת ולהביט מול תאורה בבד המשי, ולבדוק האם קווי הגוטה אכן סגורים היטב ללא רווחים, אחרת הצבעים שייצבעו על הבד "יברחו" מתחומם... ותתקבל צביעה שונה מהרצוי. אם לא בטוחים שקווי הגוטה רצופים – רצוי לחזור שוב על הכל בגוטה, ולהמתין שיתייבש לפני הצביעה עצמה.
בסיום הציור, להקפיד דבר ראשון לשטוף היטב את המכחולים במים קרים. לנקות היטב בספירט את פיית שפופרת הגוטה, לסגור אותה היטב ולאחסנה שפייתה כלפי מטה. לוודא שכל הנעצים יישמרו בצנצנת אטומה, למניעת חלודה ולזרוק את סרטי ההדבקה או את הכיסויים שהגנו מן הצבעים על מסגרת העבודה ולאחסן אותה במקום נקי.
כעת, יש להמתין לייבוש מלא של הבד (רצוי יומיים), בטרם ביצוע קיבוע הצבעים על ידי גיהוץ. את שולי הבד יש לקפל יפה ולתפור, או להדביק סרט בד מתאים לאורכם.
אם מדובר במגילה קלסית הנתלית על קיר, יש להותיר מספיק שוליים לאורך הבד, על מנת להדביק אותם סביב למקלות העגולים מעל ותחת הציור (יש להוסיף למקלות חצי ס"מ לפחות בכל צד, מעבר לרוחב הבד של המגילה). יש להקפיד במהלך ההדבקה תוך גלגול הבד סביב למקלות, ששני המקלות יהיו מקבילים זה לזה ושהמגילה תהיה ישרה ולא עקומה.