מהו באמת נייר וואשי והטעות בשם "נייר אורז"
תרגום ועריכה: גיא רוזנר - Oriental Arts and Crafts / 1969 by Yoseido Gallery Bulletin
בארץ, כמו בחלקים אחרים בעולם - "נייר אורז" משמעו נייר עתיר סיבים במרקם של עבודת יד האפייני לניירות מן המזרח הרחוק, כמו יפן וסין. ביפן עצמה, קיים רק "נייר אורז" אחד, שהוא נייר הנועד לאכילה בלבד. "נייר" זה נעשה מיריעה דקה של עמילן אורז ונועד לעטיפה של מרקחות-ממתק דביקות. למרות השימוש השגוי - השם "נייר אורז" התקבע, עד כדי כך שהתקבל גם לתוך מילונים תיקניים של יפנית-אנגלית, כהגדרה לגאמפי (Gampi).
כאן נתייחס לנייר היפאני - הוואשי (באנגלית: washi, ביפנית: 和紙). למרות שמקורו מסין, שם הומצא ופותח מאות שנים לפני שהובא ליפן, הרי שבמערב נייר הוואשי היפני הרבה יותר נפוץ ואיכותי ממקבילו הסיני. פירוש של השם "וואשי", נגזר משתי מילים:
"ווא" (和) פרושו : הרמוניה, שלווה. משמעותו העמוקה יותר היא: "יפני אמיתי" [wa . ווא (和) : מסמל גם כל דבר ששייך לזהות היפנית (לדוגמא: "וואפו" ,באנגלית: wafu, ביפנית: 和服 : ביגוד יפני, כמו קימונו, יוקאטה ועוד).]
"שי" (紙) פרושו נייר, בהיגוי "הסיני" (בסינית של ימינו אומרים: "Zhǐ"). לרוב היפנים אומרים "נייר" בהיגוי ה"יפני": קאמי (kami), שהם מתכוונים לנייר רגיל. אך כשמתכוונים לנייר עבודת יד (שמקורו העתיק, הוא כידוע מסין), איתו עושים עבודות קליגרפיה וציור במכחול - ביפנית יאמרו "שי" במקום "קאמי".
הגאמפי (gampi), הוא אחד משלושת סוגי קליפת עץ, מהם משתמשים ביפן לייצור נייר הוואשי. שני הסוגים האחרים הם קוזו (Kozo) ו-מיטסומאטה (Mistumata). לכל סוג יש את התכונות שלו - גאמפי מצטיין בחוזק ובוהק עם כושר ספיגה נמוך, קוזו ידוע בעמידות ואורך חיים מופלג עם כושר ספיגה טוב, מיטסומאטה הוא העדין משלושתם בעל מרקם של משי עם כושר ספיגה גבוה. יפני אחד, המבין בנושא ששמו מוניושי יאנאגי (Muneyoshi Yanagi), כתב בפואטיות על שלושת סיבי הנייר האלה: "גאמפי, הוא הבכיר, יושב במעמד הגבוה ביותר והנכבד מכולם... קוזו הוא הגברי בעל השרירים, עם סיבים כה חזקים היכולים לשאת כל יחס נוקשה, ... המיטסומאטה הוא הנשי בחבורה - ענוג, גמיש והנוח מכולם.
לעומת הגדרות אלה, אף שבוטאו בפואטיות, קשה להניח שיצרני הנייר עצמם חשים פואטיות בעבודתם, שכן ייצור הנייר המסורתי היא משימה מאד מפרכת המתבצעת במשך חודשי החורף הקרים על ידי כפריים המתגוררים בכפרים נידחים, העובדים בבתי-מלאכה קטנים לא-מחוממים הצמודים לבתי המשק.
ייצור הנייר המסורתי מתחיל בסוף הסתיו. ענפים מתאימים נחתכים וניקצצים לצרורות. צרורות-הזרדים מבושלים באדים, ובעודם לוהטים הם מופשטים מקליפתם הכהה. קליפת העץ הפנימית מעורבת עם אפר-סודה (או חומר מלבין אחר) ומבושלת בהרתחה עד שהסיבים של הקליפה מתרככים ומלבינים דיים. אז מוציאים את הסיבים על משטחי עץ, ובמהלומות הם מנופצים לעיסת סיבים. עיסה זו נישאת על ידי הנשים אל הנחל הסמוך, ונשטפת בדקדקנות שוב ושוב תחת זרם צלול של מי-קרח עד שנפטרים עד אחרון הלכלוכים מן העיסה.
העיסה השטופה נישאת חזרה לבית-המלאכה, היכן שהיא מעורבבת במנות מדודות לתוך מיכלי עץ גדולים מלאים מים טהורים, עם תוספת של זרז עשוי מריר-צמחים מיוחד שנעשה משורש צמח שנקרא טוטורו-אאוי (Totoro-aoi) ,שגורם לסיבי הנייר להתגבש זה לזה. עיסת הנייר המרחפת במים נגרפת מן המיכל על גבי תבנית ניפוי רבועה, בעלת רשת סינון עשוייה מיתרי במבוק. תבנית זו מנוערת ביד מומחית על מנת לפזר בצורה שווה ואקראית על פניה את סיבי הנייר. בהוצאת התבנית מן המיכל, עודפי המים מנוקזים חזרה למיכל, וגיליון הנייר שנוצר מופרד מן התבנית על גבי רשת הבמבוק ומונח על ערימת גליונות. עם תום הכנת כמות הגליונות - מונחות משקולות כבדות על ערמת הגליונות לניקוז שארית המים. בסיום העבודה, כל גליון נייר מועבר למשטח ייבוש ישר שמונח בחוץ בינות השלגים, באוויר היבש ולאור השמש להתייבשות והלבנה סופיים.
גליונות הנייר היפני המיוצרים ידנית נחשבים יותר ויקרים יחסית, הם מאורכים ובד"כ בשלושה גדלים: קטן, בינוני וגדול, רובם בצבע לבן טהור ומיעוטם בגווני קרם או חום-בהיר. צד אחד של גליון הנייר - שהיה מונח על משטח הייבוש - חלק, וצידו השני מחוספס. ישנם הרבה סוגי ומיני נייר הנעשים ביפן בשיטות ידניות מסורתיות, אך למעשה כל כפר מייצר סוג אחד או שניים של נייר. בימינו ניתן להשיג נייר יפני - וא-שי, שנעשה בייצור תעשייתי, המייצר גלילי נייר ארוכים יותר, ברמה איכותית ובמחירים סבירים יותר.
"נייר האורז" הנמכר בארץ הוא מן הסוג הגס ביותר, לרוב בשלל צבעים ובתוספת של קישוטים ועיטורים המוספים לנייר בתהליך הייצור. אין לנייר זה שום קשר ליפן או סין, והוא אינו מתאים לציור ובמידה מוגבלת ראוי לקליגרפיה. ניתן להשתמש בו כנייר עבור עטיפות, אריזות, מנורות ולדקורציות נייר של עיצוב פנים.