סתיו ביפן : נובמבר - Japan Autumn : November 

 

תרגום ועריכה: גיא רוזנר מן הספר: (Floral Calendar of Japan" (1938"​

 

קטיף הפירות של הסתיו חלף לו, כאשר הכפור מתחיל לרדת בבקרים – הסתיו מתקדם עוד יותר, וכעת ניתן לחוש צינה באויר. ההרים עולזים לזמן מה בגווני אדום וזהב. מבין הפרחים רק החרצית היא הנותנת צבע לסתיו בימיו האחרונים. אך העלווה האדומה (Momiji) של העצים והחרציות בלבדם יכולים לעשות גם את הארץ ואת הגנים מרהיבים, כפי שעושים כל מאות הפרחים של האביב. מקומות ידועים בשל ה-Momiji או בחרציות שלהם, הם מוקדי עלייה לרגל ולהתקהלות של אנשים, שכן נובמבר מציע את ההזדמנות האחרונה לצאת החוצה, טרם בוא החורף.

כפי שפריחת הדובדבן נחשבת למלכת הפרחים באביב, כך החרצית מוערכת כמלכת הפרחים בסתיו. סמל בית הקיסרות היפני הוא פרח החרצית, וכך הוא מקודש על ידי כל האומה. מאחר ואנו מדברים על סמלים (Crests ביפנית: Mon), יש לדעת כי לכל משפחה ביפן יש סמל מוגדר משלה. כל הסמלים, מכל רחבי יפן, מונים בקירוב מספר אלפי סוגי סמלים. רובם נגזרו מצמחים, ומכילים עיצובים שנתקבלו מפרחים או עלים. זה ממחיש עד כמה עמוקים הם היחסים בין צמחי הטבע ולבין חיי האומה.

החרצית באה במקור מסין, אבל יש לה היסטוריה ארוכה מאז שהגיעה ליפן, מקום בו תורבתה במשך כשלוש מאות שנה. ההתלהבות נראית בטיפוח הזה והמספר הרב של הזנים הוא ייחודי בעולם הבוטאני. בעונה, תצוגות של חרציות מתרחשות בהרבה מקומות, והמאמצים המושקעים לקראתן, עם התוצאות הנראות בסופם – מרשימים כל מתעניין בנושא. חרציות מתורבתות נחלקות לשלוש כיתות : הגדולות, הבינוניות והקטנות, אך המגוון של הפרחים יכול להגיע למאות. הפרחים במקורם בעלי שני סוגים של עלי כותרת, הלשוניים סביב הצינוריים, אך בעקבות הטיפוח ישנם לא מעט פרחים המכילים כולם רק עלי כותרת לשוניים. חריגים ביופיים הם הזנים הגדלים עם שונות באפקטים של הגודל, מספר, צורות וצבעים של עלי הכותרת. מספר גדול של חרציות יש להן רק פרח אחד גדול בראש גבעול, אפקט זה הובטח ע"י קיצוץ כל הגבעולים הצדדיים, על מנת לגרום לפרח הבודד להיות גדול יותר. החרציות הגדולות והבינוניות מוערכות על צורתו וצבעיו של כל פרח, אך החרציות הקטנות, שכל אחת מהן נושאת הרבה פרחים, מהוללות כצמח אחד או כעציץ אחד. לפעמים צמח אחד נושא הרבה עד כדי אלף פרחים, ומציג מראה מרהיב. במיוחד יפהפיים אלו הידועים בשם kengaizukuriאשר מראים את החן הטבעי של תפרחת פרחי חרציות הנשפכת מטה ממקום גבוה, כמו צוק או עציץ מוגבה. אלה יכולים להכיל פרחים לאין מספר, ולעיתים אורך הענפים מגיע למטר ושמונים ס"מ. המשפחה הקיסרית גם כן טיפחה חרציות באחד מן הארמונות השייכים לה ומזמינה, בין השאר, נציגים דיפלומטיים זרים לחזות בהן בסתיו. באופן דומה, הזמנות לצפייה בפריחת הדובדבן נשלחות באביב.

שירת יפן

טבע ופרחי יפן

Spring - אביב
Summer - קיץ
Autumn - סתו
Winter - חורף

החרצית היא פרח מסורתי האהוב על עם סיני עוד מימי קדם. בסוף הסתיו, כאשר כמעט כל שאר הפרחים נבלו והנוף ריק וערייה - רק החרציות שורדות את ימי הכפור הכבד ופורחות במרץ באלפי צורות חינניות וצבעים בהירים. החרצית מסמלת שרידות ויופי אצילי לאורך שנים גם בתנאים קשים, תכונה שהיא מאד מוערכת בפילוסופיה הסינית ולכן החרצית נמנית בין ארבעת האצילים (shi kun shi - 四君子), הם ארכעת הצמחים הראשיים בציורי הדיו (סומי-אה 墨絵) ביפן ובסין, ומסמל את עונת הסתיו.

חשיבות ציור החרצית הוא בלימוד אופן הציור של כתמי הדיו, הנדרש לציור עלי החרצית. כתמים אלו שבמבט ראשון ניראים ללא משמעות, מתגלים כעלים לאחר ציור קווי עורקי העלים.

לקישוט השדות וההרים בסתיו המאוחר אין דבר המשתווה לעלי האדר (Maple) האדומים. הם אינם פרחים, אך הם צובעים את הסתיו יותר יפה מאשר עושים זאת הפרחים. ביפנית משתמשים במלה אשר נקראת בשני אופנים koyo או momiji. למלהmomiji ביפנית משמעות כפולה : בשימוש הכללי, היא משומשת עבור כל העלים שהצהיבו או האדימו בתהליך הקפיאה; בשימוש ייחודי, היא עבור עצי האדר בלבד. הסיבה מדוע המלה משומשת במיוחד עבור עלי האדר היא שהעלים נהדרים ומציגים את האדום היפה ביותר. העלים מאדימים בסתיו לאחר תום פעילותם הנמרצת של העצים במשך הקיץ, בה הם מצו מים ומינרלים מן השורשים באדמה ושגשגו ללא מעצור מעל, בקולטם אור שמש בכלורופיל שבעליהם, כך שניראו בירוק עז ומבריק. בבוא הסתיו מזג-האוויר החל להתקרר, פעילות העצים התמתנה ואינם עוד מסוגלים לספק מים ומינרלים משורשיהם כפי שיכלו בקיץ; כאשר זה קורה, הכלורופיל בעלים אט אט מנוצל עד תום ונעלם, ומופיע הפיגמנט הצהוב – זו ההתחלה של ה-momiji. בינתיים, יורד גם הגשם לעיתים, כנהוג בעונה זו, גם מורגש ירידות גדולות בין טמפרטורות היום והלילה, דבר הגורם להיווצרות סוכר בתוך העלים, ופיגמנט אדום, השונה ממקבילו הצהוב, מופיע. הודות לנוכחות פיגמנט אדום זה, שבאותו אופן טבעי עושה פרחים לאדומים, העלים נעשים בהדרגתיות אדומים. תחת קרינת השמש החזקה, העלים מאבדים את רכותם ומתייבשים, ואינם נעשים יפים, אלא אם, בנוסף – יחל הצבע של העלים להשתנות, עם נוכחות הטמפרטורות הנמוכות, או אז momiji מאד יפים ייווצרו במהירות. בזמן זה, גשמים רצופים של יומיים או שלושה והטמפרטורות צונחות בהדרגה – כל ההרים ישתנו לתהילה של צבעי שני וזהב. הצבעים היפים ביותר ניתנים על ידי ה-kaede (לטינית: Acer spp., אדר מצוי), אשר ממנו ישנם יותר מעשרים זנים. בנוסף ל-kaede, ישנם עצים ראויים לתשומת לב : haze-no-ki (לט': Rhus Succedanea, אוג), ה-tutauruzi (לט': R. Toxicodendron, var. radicans), ה-murude (לט': R. Javanica), ה-tuta (לט': Parthenocisus Thunbergii, גפנית), ה-kaki (לט': Diospyros Kaki, אפרסמון), וה-tutuzi (אנגלית: Azaleas, רודודנדרון), ועוד. כמה עצים מפיקים רק פיגמנט צהוב, ועליהם נעשים לצהובים, כמו ה-katura (לט': Cercidiphyllum Japonicum, צרצידופיליה יפנית – מקורבת למגנוליה) ו-ityo (לט': Gingko Biloba, גינגקו דו אונתי – עץ קדום, עם עלים דמויי שרך) גם הם מציגים עלוותם בצהוב נהדר.

בשל הסיבות לעיל, יופים של ה-momiji אינו מצוי בארצות יבשות. האקלים היפני הממוזג הוא המתאים ליצירתם של שלכת ה-momiji; יתרה מזאת, זה בא בכמויות ובשפע אדיר של עצים על עלוותם בבוא זמנם לשנות את צבעם בכל רחבי יפן, וכך כולם נהנים ממחזה מרהיב בסיומו של הסתיו.