חורף ביפן : פברואר - Japan Winter : February
תרגום ועריכה: גיא רוזנר מן הספר: (Floral Calendar of Japan" (1938"
למרות שלפי השנה היפנית הקלאסית, ואפשר שיהיה יום מוקדם יותר או יום מאוחר יותר, מועד האביב, הוא ה-rissyun, מגיע ב-4 לפברואר. הרי שיפן המודרנית, החיה לפי השנה השמשית, מכירה בחודש זה כהחודש האחרון של החורף. החודש השני המסורתי ידוע ביפן כ-kisaragi, המתאימה בימינו יותר לחודש מאי. השם kisaragi הוא מתאים ביותר, משום שמשמעו הוא:kiteiru ue ni sara ni kiru או "ללבוש עוד ביגוד על הביגוד הרגיל", ואכן, חודש פברואר במרכז של יפן, הוא החודש הקר ביותר שבכל השנה. לכן השם kisaragi הוא אכן מתאים לחודש פברואר הנוכחי, מאשר החודש השני הקלאסי של השנה הירחית.
בעונה זו של קור מצמית, הפרחים הפורחים אל מול הצינה והשלג הם של ה-ume (עץ השזיף, Prunus Mume), הנקרא גם החלוץ מבין הפרחים. ישנם הבדלים ניכרים בין מועדי הפריחה, שכן היא מושפעת מהטמפרטורה של האזורים השונים. אפילו במרכז יפן, היכן שעצי השזיף פורחים לאורך החופים החמימים כבר בסוף ינואר, עדיין יותר רחוק פנימה כמו באיזור טוקיו, פריחות השזיף המעטרות את קישוטי השנה החדשה, באות מבתי-חממה. מיני השזיף, הם מרובים מאד, ומספר מהם נחשבים, כמו tozibai, hayaume ועוד, שפריחתם היא במחצית החודש הירחי האחרון, כיום ינואר. אך רווח מאד, גם שימושי מאד, להחשיב את השזיף בתור הפרח של פברואר.
שירת יפן
טבע ופרחי יפן
Spring - אביב
השזיף הינו עץ נשיר גדול, הנושא פריחה נהדרת בצבעי לבן, אדום או וורוד, שכל פרח בעל חמישה עלי כותרת. הוא מרכיב, עם הדובדבן והאפרסק, אחד משלושת העצים הפורחים היפים ביותר של יפן. הגזע של השזיף, כניגוד לזה של הדובדבן - שהינו עדין וזורם במראהו, הוא מחוספס, גס ומעוקם. לרוב מחצית מהגזע הוא יבש או שבור עם חללים בתוכו, למרות המראה הראשוני כי נראה מת – הוא עדיין מלא חיים, וממשיך שנה אחר שנה להצמיח ענפים חדשים עם עלים ופרחים; שכן חיי עץ זה הם חריגים באורכם. פריחת השזיף נערצת בעיני היפנים מימים קדומים, משום: אורך החיים המופלג של השזיף, דרך הפריחה היפיפיה הפורצת במפתיע מהגזע הישן היא בעלת חן משל עצמה, המראה האצילי של הפריחה, והניחוח העדין שהיא מפיצה בעומק של החורף, בזמן שכל שאר הפרחים עדיין בשינה עמוקה - סיבות אלה נותנות להבין את ההערצה לשזיף. כמו שכבר צויין, בחודש ינואר, כי נהוג להוסיף את גם השזיף לאורן ולבמבוק בקישוטי החגיגות. תחילת פריחות השזיף מסמלות, עבור היפנים, את הראשון ממבשרי האביב. למרות שהשזיף הוא יליד סין, הוא התאקלם בטבעיות בכל רחבי יפן כבר מימים עתיקים, וכיום מוכרים יותר מארבע מאות זנים מטופחים ממנו. ישנם המגודלים בגנים וכאלה כעצי bonsai, האהובים בשל פריחתם; אך גם מוערכים בשל תנובת הפירות למאכל. מסיבה זו ייבחרו במורדות שטופי שמש עבור מטע שזיף. הפירות עצמם מכילים גלעין נוקשה בתוכם, ונקטפים בסביבות יוני-יולי. הם מאד חמוצים, ונכבשים במלח ונאכלים כ-umeboshi.
לשזיף יש היסטוריה של יותר מאלף שנה מאז שהוטמע ביפן, ואין צורך לומר, הפך לחלק בלתי נפרד מהאומה היפנית. בדומה לאורן, יש לו קשר עמוק לאמנות היפנית. הציור, "שזיף באדום ולבן - byobu" של Ogata-Korin (תקופת אדו: 1658-1716) הוא מאד מפורסם, ולמעשה – אין צייר של פרחים וצפרים שלא צייר את השזיף.
שוב, בספרות, ישנם הרבה פרקים הנוגעים בעץ השזיף, כדוגמת אלה של תקופת הייאן (784-1192), תקופה בה באמת החלה הספרות של יפן. בין אלה, אין אחד שהותיר רושם עמוק יותר מסיפורו של Sadaizin ("שר השמאל") Sugawara-No-Mitizane, אשר, לאחר שנצטווה לצאת לגלות בשל פשע ממנו היה חף - שהגיעה השעה לצאת לדרכו, חיבר את השיר הבא אותו הקדיש לשזיף שאהב:
"שבאה רוח מזרח, תן ניחוח פרחי שזיף – Koti hukaba nioi okose yo ume no hana
כי אדונך רחוק, לא שוכח את האביב ! - aruzi nasi tote haru na wasureso
וכך יצא מייד אל מקום גלותו הרחוק. ההזדהות העמוקה שאנו רוחשים לגיבור הטראגי, מתעצמת בשל נוכחותו של עץ השזיף.
הנוהג לקיים מסיבות בהן חוזים בפריחת השזיף ובחיבור שירים (Waka או Haiku) לכבוד הפריחות קיים עוד מזמנים עברו, עד כי קשה לחכות לבוא האביב - האנשים נוהים למקומות הידועים בפריחות השזיף. בימינו עדיין מוסיפים רכבות מיוחדות עבור אנשים אלו, החפצים לבקר מטעי שזיף הקרובים לערים הגדולות.
השזיף מסמל יכולות התחדשות ותועלת גם בתנאים קשים, תכונות מאד מוערכות בפילוסופיה הסינית ולכן השזיף נמנה בין ארבעת האצילים (shi kun shi - 四君子), שהם ארכעת הצמחים הראשיים בציורי הדיו (סומי-אה 墨絵) ביפן ובסין, ומסמל את עונת החורף.
חשיבות ציור החרצית הוא בלימוד אופן הציור של קווים עבים, גסים, ויבשים בזוויות חדות לציור הגזע רב-השנים והתלאות, לצד ציור קווים ישרים ומעוגלים דקים עד דקיקים ומאד עדינים, לציור הענפים החדשים ומגוון הפרחים שאך פרצו מניצניהם. בהרבה ציורי השזיף הפורח ניראה גם הירח, שאורו נותן חן לפרחי השזיף הלבנים או הזמיר, שידוע בשירתו המבשרת את בוא האביב.
כיוון שפברואר הוא הקר ביותר, מעטים מאד הצמחים הפורחים בו. שני הידועים הם ה-hinagiku (לטינית: Bellis Perennis, חיננית), השייך למשפחת המרכבים (Compositae), אשר מתנשא משושנת עלים, וגבעולו נושא הפרחים, מגיע לגובה של 8 עד 12 ס"מ, ומציג פרחים לבנים קטנים וחינניים למראה. פרח עדין נוסף הפורח בפברואר הוא ה-katakuri (לטינית: Erythronium Japonicum), השייך למשפחת השושניים (Liliaceae), הוא צומח למרגלות עצים באיזורי ההר ולו פרחים בעלי שישה עלי כותרת סגולים, הרכונים כלפי מטה.