חורף ביפן : ינואר - Japan Winter : Januar
תרגום ועריכה: גיא רוזנר מן הספר: (Floral Calendar of Japan" (1938"
ביפנית קיים ביטוי, matsu-no-ki no nihon – "יפן של האורנים". קרוב לוודאי אין ארץ אחרת בעולם בה צומחים האורנים בכל מקום כמו ביפן, וקרוב לוודאי גם אין אומה שאוהבת את האורן כפי שהיפנים אוהבים. בנופי יפן ניתן לומר שהאורנים כמעט תמיד ניראים, כפי שניתן לראותם בתמונות היפניות הישנות. אורנים ניתן למצוא ביפן גדלים בהרים, בעמקים, ובכל מקום היכן שהאקלים מאפשר; בגנים היפנים האורנים ייבחרו באופן טבעי, בתור העצים החשובים בעצי הגן. בזמנים עתיקים, כאשר אמצעי התקשורת לא היו מפותחים, רק הערים הראשיות היו מחוברות זו לזו בדרכים ראשיות, ולאורכן נשתלו שורות של אורנים, שתמיד נלקחו לא הרחק מן הדרך.
בספרות, אהבת היפנים אל האורן מוצאת ביטוי כבר בעידנים קדומים, כמו בכרך השני של ה-"koziki" ("רשימות של תולדות העבר", מ-712 לספירה), ומקרים רבים מספור ב-monogatari (סיפורי עבר ,רומאנים,...), ב-uta(שירה ,שירים), וב-haiku (שירי זן קצרים). אחד הוא מאורע שהותיר את רישום עמוק ביותר שניתן להעלות, הוא זה שעליו כתב Lafcadio Hearn, שגר ביפן יותר מ-10 שנים (1889-1904), והיה גם, מרוב אהבתו הגדולה ליפן, לאזרח יפני ששינה את שמו לשם יפני: Koizumi Yakumo. ביום גשום אחד, כאשר Hearn הילך ברחבת מקדש נושן של Higashiyama שבקיוטו, ראה לפתע ארבעה או חמישה אורנים מתנשאים מולו מתוך ערפל, שנוצר מגשם דמוי-עשן. באותו רגע הוא קלט את הרושם האמיתי והצלול של מהותה של יפן, והוא כתב: "עד עכשיו חשבתי שציורי הדיו השחורה היפניים הם הפשטות, יצירי דמיון כפי שהיו; כעת, בפעם הראשונה שלי, אני מבין שהם מתארים מקומות ומראות אמיתיים". איננו יודעים את מילותיו של הסופר במדוייק, אך המקום ההוא אכן קיים כפי שהיה. בקריאה של פיסקה זו, אנו יכולים לחוש בעצמנו במקומו של Lafcadio Hearn, דרך אותם אורנים בערפל, את ממשות המסתורין והיופי של יפן האמיתית.
שירת יפן
טבע ופרחי יפן
Spring - אביב
Summer - קיץ
האורן, אשר כה השתלב בחיים ובאומנויות של היפנים, הוקר כבר בזמנים עתיקים ובכל רחבי יפן. זה בחודש ינואר, מכח המסורת, היפנים אוספים ענפים ממנו או עצים צעירים, כחלק חיוני לקישוטי חגיגות ראש השנה. בראש השנה כל בית ביפן שם בחזית דלת הכניסה או של השער, שני עצי אורן, אחד בכל צד. קישוט זה נקרא matukazari "קישוט אורנים" (או kodomatu - "שער אורנים"). במקומות מסויימים, הקישוט מוגבל לעצי אורן בלבד, בעוד שבאחרים מצרפים גם במבוק ושזיף, שהאחרון הוא תוספת חדשה יחסית, אם הם אפשריים למטרה זו. המנהג הוא בן כמה מאות שנים, אך צורתו משתנה מעט מעט, כמתבקש עקב ההסטוריה הארוכה שלו. הסיבה מדוע האורן מגלם חלק כה חשוב בחגיגות השנה החדשה היא איתנות עמידותו הן בחום והן בקור, ועלוותו ירוקת -העד שלו, המותירה אותו רענן בכל עונות השנה, ובמרוצת השנים אל גיל מופלג: כך שהאורן הוא דימוי ל"שגשוג שלא משתנה לעד" ומסמל את שאיפת האנשים לחיים דומים. משחרית הימים, האורן נבחר ביפן בתור ה"פרח" של חודש ינואר.
הבמבוק (take) נוסף לאורן משום שגם הוא תמיד בירוק מבריק, עומד זקוף לחלוטין, עם כוחו ועמידותו הידועים לתהילה; השזיף (ume) משום שבשיא החורף, עומד באומץ תחת חופת השלג, ודרכה הוא מנץ בפריחה יפהפיה ואצילה. הפריחה המחודשת והאמיצה עם החוסן העתיק והמסוקס של גזעו, שאינו מאבד מכוחו עם השנים - מהווה סמל של "היופי של החיים הארוכים". בהקשר הזה ניתן להבין כי שילוב של האורן, הבמבוק והשזיף - הוא הרגל רווח לקישוט חגיגות לידה, נישואין וימי הולדת.
בנוסף להם, מקשטים גם ב-matukazari, חבל-קש חדש (שנקרא simenawa) הנכרך מעל לכניסת הבית, שפיסות של נייר לבן ניתלות ממנו; אליו מוצמדים עלים של השרך uraziro, פרי של ה-daidai (תפוז מר Citrus Aurantium, Subsp. Amara) וענפים של yabukōzi (Bladhia Japonica), בתוספת פירות תותי-יער. כל אלה הם סמלים לטוהר ולשפע של יבולים.
Aka matsu - אורן אדום
Kuro matsu - אורן שחור
ישנם חמישה עשר מינים של אורן הגדלים מקומית ביפן, מתוכם הנפוצים ביותר, הם ה-kuromatsu (לטינית: Pinus Thunbergii, "האורן השחור") והakamatsu- (לטינית: P. Densiflora, "האורן האדום").
ה-kuromatsu ("האורן השחור") הוא העץ הנצרך ביותר ביפן – בעל העלים הקשים והגזע השחור, לעיתים קרובות נקרא omatu("אורן גברי"), בעוד ש"האורן האדום" שעליו רכים יותר וגזעו האדום, ידוע בשם memastu או akamatsu ("אורן נשי").
זה ניראה מעט מוזר לכלול את האורן בין פרחי יפן, אך דווקא את האורן שמים ברוב התמונות המסמלות את הצומח ביפן, בשל הקשר הממושך של התרבות היפנית וחשיבות רגשות האומה עם האורן.
בין הצמחים הפורחים בינואר בולטים בעיקר שניים : fukujusō (לטינית: Adonis Amurensis) וה-suisen (לטינית: Narcissus Tazetta, Var. Chinensis – נרקיס). המסורת מספרת כי fukujusō מעולם לא נכשל מלפרוח ביום ראש השנה (ganzitu): מסיבה זו הוא גם ניקרא ganzitosō ("צמח היום הראשון"). הוא נושא פרחים קטנים צהובים, המזכירים בצורתם את אלה של הנורית, הנותנים רושם של מלאות ושפע. עצם שמו מבטיח טובות: "צמח (sō) של שמחה (fuku) וחיים ארוכים (ju)". בדרך כלל הוא מטופח ומגודל כצמח קטן בתוך עציץ; מבין הצמחים היותר קצרים הגבעול הוא 3 ס"מ בלבד, בעוד שהארוכים יותר בעלי גבעול של 7-6 ס"מ ונושאים תפרחות נחמדות בצהוב עז. זהו פרח שהיפנים נוטים לו חיבה מיוחדת ורגשות אינטימיים עוד מתקופות קדומות.
הנרקיס גם כן מטופח ביפן להערצת כל מוקיריו. אבי כל פרחי משפחת הנרקיסיים (לטינית: Amaryllidaceae), פרחיו מותירים רושם ברעננותם הטהורה והאצילה. פרח הנרקיס הוא מסמלי החורף היפני, אך הוא גם מצוי בשפע במערב ומוכר לכל מן המיתולוגיה היוונית.
