שירת האיקו: מאטסואו באשו, גדול משוררי ההאיקו של יפן 

 Haiku poetry: Matsuo Basho poems with Japanese verses

תרגום ועריכה: גיא רוזנר

שירת האיקו (ביפנית: 俳句) המוכרת בימינו היא תולדה של משורר יפני דגול מן המאה ה-17, מאטסואו באשו (Matsuo Basho 松尾芭蕉, 1644–1694). שיר האיקו הוא השיר הקצר ביותר בעולם, בן 17 הברות בלבד - היגד מינימאלי מזוקק שבין דיבור לשתיקה. שיר ההאיקו, למרות קוצרו, הוא פורמט של שירה עמוקה ומרגשת של יפן. נושא השיר תמיד יהיה בד"כ קשור לעונה ולשינויי הזמנים של העונות, והוא תמיד יתאר רגע חולף, מחשבה רגעית, תחושה מיידית או השראה אינטואיטבית מן ההווה, בתודעת המשורר שהגיב מייד בשיר האיקו. האתגר לתמצת את המסר בשיר של 17 הברות, המחולקות לשלוש שורות בנות 5-7-5 הברות בכל שורה - מתאים לפילוסופית זן בודהיזם היפנית, המחפש את הפשטות והמינימליזם בכל צורת הבעה.

תולדת שיר ההאיקו, היא משירת הוואקה (Waka) העתיקה, שכוללת עוד שתי שורות של שבע הברות כל אחת. שירת הוואקה היתה בהרבה מקרים מתחברת בשרשרת של רצף שירים על ידי חבורת אנשים, בד"כ אנשי אצולה, משכילים ומשוררים, שהיו כותבים שירי שרשרת וואקה (פורמט שנקרא רנגה Renga), שכל שיר וואקה היה נותן אסוציאציה לבא בתור בחבורה להמשך כתיבת שיר הרנגה. באשו, שכתב שירי וואקה והיה שותף להרבה שירי רנגה, הוא היה זה שחידש והוציא את הפורמט המינימאלי של שלוש השורות מן הוואקה ובודד אותו לשיר בפני עצמו, בשם הוקקו (Hokku). באשו גם העניק את מימד הפילוסופי עם המסתורין של הנגלה והנסתר במילות השיר, בעלות כפל משמעות ויותר (בשפה היפנית מילים רבות נהגות באותה הגייה, אך בעלות משמעויות שונות). מאצואו באשו אמר פעם לתלמידיו: "שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם. 
בעשור השנים האחרון לחייו הוא החל במסעות נדודים ברחבי יפן, שהיו דרך להכיר את דרכי העולם: הטבע, הזולת ובעיקר את דרכו האישית כמשורר. מסעות אלו הניבו מספר ספרי מסע משובצים בשירים, בהם הוא מפרט את אמונתו בהוקקו כסוג אמנות מרכזי. השירים בספרים אלה הלכו והזדככו עם השנים לכדי הזדהות עם הטבע ברוח הזן-בודהיזם ובמוטיב "סאבי" - הבדידות והארעיות שבכל רגע ורגע חולף בחיים, של כל יצורי הטבע, והאדם בכללם. 

אחרי באשו, קמו הרבה ממשיכים, אך מביניהם מזהים בעיקר ארבעה ענקים בשיעור קומתו של באשו : צ'יאיו-ני (Chiyo-ni 千代尼, 1703-1775) הנחשבת לדגולה במשוררות ההאיקו של יפן, יוסה בוסון (Yosa Buson 与謝蕪村, 1716-1784) משורר וצייר מחונן ,קובאיאשי איססה (Kobayashi Issa 小林一茶, 1763-1828) הנחשב לאהוב מכל משוררי ההאיקו ביפן, ו-מאסאוקה שיקי (Masaoka Shiki 正岡子規, 1867–1902) משורר, סופר, מבקר ועתונאי מתקופת מייג'י שהחייה את שירת ההאיקו בסוף המאה ה-19 ונחשב לאבי ההאיקו המודרני ביפן. שיקי הוא זה שקבע את המילה האיקו (haiku) במקום המילה הוקקו שהיתה עד זמנו (וגם את השם טאנקה (tanka) לשירי וואקה). שיקי איפשר ביטוי בשירת ההאיקו גם לאירועים שלא דווקא קשורים לעונות השנה, ואף שמספר ההברות בשיר נשאר 17 - הוא התיר שינוי במבנה ההברות בשורות השיר, כמו 5-8-4 וכדומה.

ספרות מומלצת לשירת האיקו בעברית היא : 
   "מסע אל תוך הירח - זן ושירי האיקו מאת בשו" מאת ישראל תמרי - זה הספר הטוב ביותר שנכתב על שירת ההאיקו בעברית. הספר מבוסס על הספר באנגלית "A Zen Wave" מאת Robert Aitken, ומביא בשפה עשירה ובהסברים מרתקים את כל הפילוסופיות של המזרח שהובילו להתגבשות זן-בודהיזם ולביטויו בשירת ההאיקו של באשו. הספר מספר על באשו ומכיל שירי האיקו רבים בלווית ביאורים נפלאים.

   "אומרי שיר על סף מוות"- אנתולוגיית שירי הייקו אחרונים, שערך ותרגם יואל הופמן - זה ספר מדהים על שירת ההאיקו, כביטוי לשירה אחרונה לפני המוות. מובאים כאן מאות שירי האיקו שנכתבו ע"י יפאנים, ידועים יותר ופחות וגם אלמונים, בהם אנשים מצמצמים חיים שלמים ואת כל החוייה האנושית כולה, לכדי רגע שיר קצר אחד.

   "הדרך הצרה לאוקו" מאת: מאצואו באשו, בתרגום של פרופ' יעקב רז - ספר המסע האחרון ושנחשב לטוב ביותר שכתב באשו, שהיה נזיר זן שהירבה במסעות. בזמנו וכמו גם בימינו, נזירים (יש הקוראים להם גם נזירי הרים, yamabushi) כמו באשו, יוצאים למסע שרק מעט מאד בתרמילם, וצועדים ברגלם אל הלא נודע. גם שם המקום אליו באשו הולך - "אוקו", הוא אמנם שם מקום נידח מאוד בימיו של באשו, אבל אוקו פירושו גם "עמוק", כך שהמשמעות אוקו בשם הספר היא גם מסע אל הרחוק, המסתורי והעמוק. ספר זה גם מספר בפרוטרוט אודות באשו ועל שירת ההאיקו מאז עד ימינו. ליותר פרטים על תוכן הספר ניתן לקבל בקישור: אודות הספר.

החיסרון הבולט בספרים אלה, שאין בהם את שירי ההאיקו בשפת המקור היפנית, ובמיוחד שירת באשו בספרים של ישראל תמרי ושל יעקב רז. שירי הייקו, גם בשל פשטותם המילולית וגם בשל עומק משמעותם הפילוסופית, הם מושא נפוץ ואהוב על ידי קליגרפים בשפה היפנית. ציורי דיו מהירים בהשראת זן (zenga), לעיתים מלווים גם בשיר האיקו ונקראים: האיגה (haiga). כדי להביא לקהל הקליגרפים בארץ את שירי ההאיקו המקוריים של באשו לצורכי קליגרפיה יפנית אמנותית וקליגרפיה כתירגול זן - מובאים כאן כל שירי באשו לפי סדר הופעתם בשני ספרים אלה - בשפה היפנית, ברומאג'י (כיתוב לטיני של ההגייה היפנית) עם התרגומים לעברית של ישראל תמרי ויעקב רז: